​

רקע אקדמי

בשנת 1839, כבר בזמן ההכרזה על המצאת הצילום התעוררה בעיה בפני הצלם: האם ביכולתו להשתמש בצילום ככלי לשם ביטוי אמנותי? זאת משום שהתצלום הוא תוצר של תהליך אוטומטי, לכן, לא ברור האם לכוונותיו ותחושותיו של הצלם ישנה השפעה משמעותית על האופן שיראה התצלום (מלבד בחירתו של הצלם באובייקט כלשהו). במרוצת השנים, התרבות למדה להבין כיצד ניתן להשתמש בצילום ככלי של שפה תקשורתית, ובכלל זה גם לשם ביטוי אישי-אמנותי. למרות זאת, בשנות השמונים של המאה העשרים, החל  דיון משמעותי בדבר מהותו של הצילום: האם מטרתו לשמש ככלי לביטוי של הצלם או שתפקידו להראות את המציאות, קרי, כאמצעי להצגת עובדות אודות העולם. במסגרת דיון זה, החלה לעלות טענה, שבשל התהליך האוטומטי בו נוצר התצלום, מבחינתו של הצופה פחות חשוב מה רצה הצלם לבטא, ויותר חשוב לו כיצד המציאות נראית. במילים אחרות, החלה לעלות תהיה, עד כמה נוכחות כוונותיו ותחושותיו של הצלם מהותיות למה שהצופה רואה בתצלום, אם בכלל.

          אחד ההוגים הדומיננטיים שסוברים שמהות הצילום היא להראות עובדות הוא רולאן בארת (Roland Barthes), שטבע את המונח "מות המחבר", לפיו, משמעותה של יצירה איננה סגורה רק בכוונותיו של היוצר, אלא, היא גם פתוחה לפרשנויות של הקורא או הצופה. כפועל יוצא מגישתו, ב 1980 הוא פרסם את ספרו הקאנוני מחשבות על הצילום, בו הוא מעוניין לכונן שיטה באמצעותה ניתן יהיה לשתף בתחושות מבלי להשתמש בשפה מגדירה ומצמצמת את התחושה למשהו כללי. לכן, הוא מעוניין להשתמש בתצלומים שיאפשרו שיח שניתן לחוש אותו. מסיבה זו, הוא שם את עיקר הדגש על האופן שתצלומים מתקבלים אצל הצופה. במסגרת זו הוא מאפיין שני מושגים: ה"סטודיום", שהוא השפה החזותית שמשותפת לצלם והצופה, ומושג ה"פונקטום", שהוא אלמנט בדמות פרט שיכול להימצא בתצלום, הוא נקשר בממד האישי של הצופה, ומסיבות שונות מעורר בו תחושה קיצונית. מאחר והפונקטום מבטא תחושה סובייקטיבית אותה השפה לא יכולה להגדיר, לכן ישנו ויכוח אם הפונקטום ניתן לשיתוף בין צופים שונים. לטענתו של בארת, הצופה יכול לחלוק את התחושה עם הזולת בכך שהוא פשוט יראה לאדם אחר את הדבר שמעורר אותה ויש אפשרות שתהיה הסכמה.

          דבר מהותי לפונקטום: בארת מאפיין אותו כאירוע שמבחינת הצופה הוא נראה כדבר שהצלם לא ייחס לו משמעות תרבותית, הוא פשוט נמצא שם. לכן, לכאורה הפונקטום נראה כדבר שהצלם לא יכול להתכוון אליו. בעקבות זאת, כל החוקרים עוסקים בפונקטום מנקודת המוצא של הצופה. לא מצאתי אפילו חוקר אחד שבדק האם יכול להיות קשר בין הפונקטום לבין הצלם.
          למרות הנ"ל, בשל ארועים שקרו לי החלטתי לבדוק האם הצלם יכול לשתף פונקטום, ואם כן, אז מה ההשלכות שעולות מקשר זה.